🎬 איש ההרס (Demolition Man, 1993)
בימוי: מרקו ברמבילה
שחקנים ראשיים: סילבסטר סטאלון, וסלי סנייפס, סנדרה בולוק
ז'אנר: אקשן / מדע בדיוני / קומדיה סאטירית
🌟 ביקורת מפרגנת:
"איש ההרס" הוא לא עוד סרט אקשן של שנות ה-90 – הוא תופעה תרבותית.
כבר מהרגע הראשון, הסרט זורק אותנו לעתיד דיסטופי-קומי שבו המושג "חופש" מקבל טוויסט מוזר, שבו ניבול פה גורר קנס, מגע פיזי הוא טאבו, והפשע כמעט נכחד – לפחות על פני השטח. זהו עולם סטרילי מדי, רגוע מדי, כמעט מוגזם ברמת הסדר שבו. ואז… מגיעים שני סופות טורנדו מהעבר: ג'ון ספרטן (סטאלון) וסיימון פיניקס (סנייפס) – והכל מתהפך.
😂 קומדיה מטורפת בתחפושת של אקשן
הסרט מצחיק בטירוף – אבל לא מצחיק רק כי יש בו בדיחות. מצחיק כי כל הרעיון עצמו גאוני: העולם הפך למקום כל כך "תרבותי" עד שזה מגוחך. אין יותר שירותים נורמליים (שלוש צדפות, מישהו?), אין יותר מוזיקה נורמלית (יש רק ג'ינגלים פרסומיים מהעבר), והכל עטוף בחיוכים מלאכותיים ונימוסים מזויפים. בתוך כל זה, מופיעים שני גיבורים שבכלל לא בנויים לעידן הזה – האחד שוטר קשוח שלא יודע להיות "נחמד", והשני פושע פסיכופט צבעוני שאין לו גבולות.
🎭 שילוב שחקנים קטלני
- סטאלון מצליח להיות גם גיבור פעולה כריזמטי וגם נלעג – אבל בצורה מודעת לעצמה. ספרטן הוא שילוב של רמבו ורוקי עם הומור עצמי, ויש בזה קסם.
- וסלי סנייפס גונב את ההצגה בתור סיימון פיניקס – אולי אחד הנבלים הכי כיפיים בתולדות הקולנוע. צבעוני, ציני, מהיר מחשבה, ובלתי צפוי. האנרגיה שהוא מביא היא פשוט מחשמלת.
- סנדרה בולוק מפתיעה עם שילוב של נאיביות, סקרנות וקסם אישי. היא מגלמת שוטרת שמעולם לא נלחמה בפועל, ומעריצה את שנות ה-90 כאילו היו תקופת הזהב. הכימיה בינה לבין סטאלון פשוט עובדת.
🧠 סאטירה גאונית
מעבר לאקשן, הסרט מכיל ביקורת חדה אך מצחיקה על תרבות "הפוליטיקלי קורקט", הרדיפה אחרי סדר, ביטול אלימות עד רמה מגוחכת, והפחד משינוי. כמו כן, יש כאן הרבה שכבות של מסרים – על שליטה חברתית, על חשיבות החירות, על מהות האדם, ואפילו על זיכרון תרבותי.
💥 אקשן? יש, ובגדול
הסצנות הקלאסיות של קרבות, יריות, פיצוצים ומרדפים לא חסרות – אבל תמיד עם טוויסט מקורי. הקרב הסופי, לדוגמה, מתרחש בתוך מתקן הקפאה שמסמל את הקרב בין העבר לקידמה – בין יצר פראי לבין סדר מונוטוני. והבימוי של ברמבילה עושה עבודה מעולה ביצירת קצב מטורף ושילוב בין עולם עתידני לבין אקשן בסגנון "הארדקור" של שנות ה-80 וה-90.
🏆 סיכום: אולי הסרט הכי טוב של סטאלון בשנות ה-90 (חוץ מקופלנד)
"איש ההרס" הוא תצוגת תכלית של מה שקולנוע פעולה-מדע בדיוני יכול להיות כשהוא לא לוקח את עצמו ברצינות יתרה, אבל כן מתייחס ברצינות לרעיונות שלו. הסרט משלב הומור מתוחכם עם שטויות נהדרות, אקשן עם תוכן, ונוסטלגיה עם נבואה מרירה. הוא עומד במבחן הזמן לא פחות טוב ממה שציפו לו אז, אולי אפילו יותר.
אם יש סרט שיכול לסכם את הכריזמה של סטאלון, האנרגיה של סנייפס, והקסם של בולוק – זהו הסרט הזה.
⭐ ציון אישי: 10/10
(השלמות נותרת לקופלנד, אבל זהו הלהיט הבידורי המושלם של סטאלון מהעשור הזה)