בימוי: אנדריי קונצ'לובסקי (ובשלב מסוים גם אלברט מאגנולי)
שחקנים ראשיים: סילבסטר סטאלון, קורט ראסל, ג'ק פלנס, טרי האצ'ר
"טנגו וקאש" הוא סרט אקשן-קומדיה שמצליח לשלב בין יריות, פיצוצים, פאנצ'ים שנונים, דמויות כריזמטיות, ובעיקר: כימיה מצוינת בין שני הכוכבים – סילבסטר סטאלון וקורט ראסל.
🕶️ עלילה בקצרה:
ריימונד טנגו (סטאלון) הוא בלש מלוטש, מסודר, עשיר ובעל מוניטין. גייב קאש (ראסל) הוא בלש פרוע, חצוף, שחי על הקצה. השניים עובדים במחלקות שונות בלוס אנג'לס – ולמרות היריבות הסמויה ביניהם – הם נאלצים לשתף פעולה כשהם מופללים בפשע שלא ביצעו ונשלחים לכלא. משם, הם יוצאים למסע של בריחה, נקמה, ופיצוח הקנוניה – תוך הרבה בדיחות, אגרופים, ומרדפים.
💥 למה מגיע לסרט 8 מתוך 10?
- כימיה שפורצת מהמסך: סטאלון וראסל מצליחים ליצור דינמיקה של "זוג מנוגד" שמרגישה טבעית, מצחיקה ומגניבה. הדיאלוגים שנונים, הקללות מדודות, והחברות ביניהם מתפתחת בצורה מהנה ואותנטית.
- סטאלון בניגוד לדמות הקלאסית שלו: הוא מגלם את טנגו – ג'נטלמן אלגנטי, מחויט ואינטלקטואל – בניגוד לרוקי או רמבו. זה מרענן לראות אותו בצד המלוטש והחכם, ועדיין לא פחות קשוח.
- קורט ראסל גונב לא פעם את ההצגה: הוא מספק את ההומור, הכריזמה והגישה המחוספסת. הדמות שלו מלאה חיים, עם גישה "זרוק-עליי-מה-שיהיה", שמזכירה את הגיבורים המרדנים של שנות ה-80.
- אקשן מדויק וכיפי: הסרט כולל מרדפים, יריות, פיצוצים – הכל בקצב גבוה, עם סטייל שמזכיר את סרטי הבדי-קאפ הטובים ביותר של התקופה.
- נבל מצוין: ג'ק פלנס מגלם את פריקין – נבל קר ומניפולטיבי שמצליח לאיים בצורה ריאלית, גם בלי להרים את הקול. הוא מוסיף עומק לעלילה ומניע אותה בקור רוח.
- פס הקול והאווירה: הפסקול של הרולד פולטרמייר (מי שאחראי גם למוזיקה של "שעת שיא", "שוטר מבברלי הילס") תורם לאווירת האייטיז הסוחפת, ומשלים את הפאנצ'ים והאקשן בקצב מהיר.
🧨 לסיכום:
"טנגו וקאש" הוא לא סתם סרט אקשן – הוא פיצוץ של כריזמה, הומור וסטייל מהול בטירוף של סוף שנות ה-80. הוא שומר על קצב מסחרר, מתובל בהומור, ומביא את סילבסטר סטאלון וקורט ראסל לשיא הכיף שלהם. לא כל סרט משלב קומדיה ואקשן בצורה כל כך זורמת – וזה בדיוק מה שהופך אותו לקלאסיקה כיפית ובלתי נשכחת.
שורה תחתונה:
🎯 אקשן שעובד גם עם חיוך. חובה לחובבי הבדי-קאפ של האייטיז.