סדרת טולסה קינג (Tulsa King), בכיכובו של סילבסטר סטאלון וביצירתו של טיילור שרידן (המוח שמאחורי יֶלוֹסטוֹן), היא לא פחות מהפתעה טלוויזיונית מבריקה ומעוררת השראה. זו סדרה שמפגישה קלאסה של קולנוע גנגסטרי ישן עם רוח חדשה, רעננה וחכמה – והכול מבעד לעיניו של כוכב אגדי שנולד לתפקיד. עונה 2, בפרט, מרימה את הרף עוד יותר – וראויה לתשבחות רבות.
סיכום כללי: מפיוזו של העולם הישן אל שדות אמריקה החדשה
העלילה עוקבת אחר דווייט "הגנרל" מנפרדי – מאפיונר ניו-יורקי בן 75 שמשתחרר מהכלא לאחר 25 שנות שתיקה עבור משפחת הפשע שלו. אלא שבמקום לקבל כבוד, הוא מגלה שהוא הוגלה – לעיר טולסה שבאוקלהומה – כאילו מדובר באיזו גלות ביזנטית. דווייט לא נשבר – הוא בונה מאפס אימפריה עבריינית מקומית, אך בדרכו, עם קוד מוסרי של פעם וקסם אישי שכובש גם את המקומיים.
הקונספט המבריק של שילוב בין עולם הפשע הקלאסי (בדגש על ערכים, כבוד וג'נטלמניות קשוחה) לבין אווירה דרומית-אמריקאית, כמעט מערבונית – יוצר סגנון ייחודי שלא דומה לשום דבר אחר על המסך כיום.
עונה 2: הבשלה דרמטית, עוצמה רגשית, והעמקה של הדמויות
אם עונה 1 הייתה הבסיס להיכרות עם הדמויות, הרי שעונה 2 היא ההתפתחות הרגשית והאידיאולוגית שלהן. הסדרה לא שוקטת על שמריה – היא מעמיקה, מעצימה ומעמיקה את השורשים שלה.
✦ סילבסטר סטאלון – הופעה של פעם בחיים
בעונה 2 סטאלון לא רק נושא את הסדרה – הוא היא הסדרה. מדובר בהופעה עשירה, מלאת רבדים, שמבליטה צדדים חדשים בדמותו של סטאלון כשחקן דרמטי. כן, הוא קשוח, הוא חזק, הוא מאיים – אבל הוא גם פגיע, בודד, חד, מצחיק, ובעיקר – מלא חמלה. יש פה שילוב נדיר של דמות אייקונית עם ניואנסים של שייקספיריות.
סצנות מסוימות – כמו העימותים שלו עם אנשי מאפיה חדשים או השיחות עם בתו – מרגשות באמת. סטאלון לא משחק את דווייט – הוא חי אותו.
✦ הסיפור: הרחבה טבעית ומבריקה של העולם
עונה 2 מרחיבה את העולם של הסדרה באופן חכם ולא מלאכותי. אנחנו נחשפים לעימותים עם כנופיות דרומיות, למאבקים משפטיים מורכבים, ולפוליטיקה מקומית שיש בה לא מעט בוץ.
מה שעובד נפלא זה שהעלילה לא נשענת על קלישאות: הדמויות מקבלות החלטות מתוך רגשות ואינטרסים עמוקים, לא מתוך תסריט גנרי. גם הקונפליקטים אינם צפויים – לפעמים דווקא הקרובים ביותר לדווייט הם אלה שמסכנים אותו.
✦ הדמויות המשניות: התעצמות אמיתית
הדמויות סביב דווייט – בודאי בעונה 2 – הופכות למשמעותיות מתמיד. בוד (השותף הצעיר שלו), מיץ', סטייסי הסוכנת לשעבר, טיי – כולם עוברים מסע רגשי, מוסרי ולעיתים טראגי. היחסים ביניהם לבין דווייט הם הלב הפועם של הסדרה.
במיוחד יש לציין את מערכת היחסים המורכבת עם סטייסי – שבין רומנטיקה, בגידה, אמון ואיבה – יוצרת דרמה שוות ערך לקלאסיקות טלוויזיוניות.
סגנון וכתיבה – שילוב מושלם של הומור, מתח ומוסר
טולסה קינג מצליחה ליצור טון ייחודי מאוד – מצד אחד דרמה כבדה עם רקע פלילי, מצד שני רגעים קומיים כמעט בלתי צפויים. יש בה רגעים של אלימות ברוטלית – ולצידם, מונולוגים פיוטיים כמעט על המשמעות של נאמנות, משפחה והזדמנות שנייה.
הכתיבה של טיילור שרידן היא מדויקת, כל משפט נשקל. אין בזבוז – רק קצב טבעי ומניפולציות רגשיות שנובעות מהמציאות של הדמויות, לא מהצורך ל"הלם".
בימוי, צילום ופסקול – קולנוע טלוויזיוני
הסדרה נראית ונשמעת כמו סרט קולנוע: פריימים מדויקים, צילום שובה עין של הנופים האמריקאיים הכפריים, וצבעוניות שמבליטה את הניגוד בין העולם העירוני של דווייט לעולם הכפרי שבו הוא נוחת.
הפסקול (המוזיקה הדרומית, גיטרות חשמליות איטיות, שירי בלוז) – מלווה כל סצנה ברגש הנכון. גם עבודת העריכה מדויקת – קצב איטי אך לא מעייף.
מסר ורגש – לא רק פשע, אלא גם לב
בסופו של דבר, טולסה קינג היא סדרה על גאולה. על האפשרות לבנות מחדש, לא משנה בן כמה אתה, ואיזה חטאים עשית. דווייט לא רק מקים אימפריה – הוא בונה לעצמו נפש. הוא מתחבר לבת שלו, מגן על חבריו, ונאבק מול העולם החדש מבלי לוותר על ערכיו הישנים.
וזה סוד הקסם של הסדרה – היא אמנם על מאפיונר קשוח, אבל היא מלאה בלב.
סיכום: טלוויזיה בוגרת, חכמה ומרגשת
עונה 2 של טולסה קינג לוקחת סדרה נהדרת והופכת אותה ליצירה בלתי נשכחת. סילבסטר סטאלון מציג את אחת ההופעות הגדולות בקריירה שלו, והעולם שנבנה סביבו מרתק, עמוק, ועשוי ביד אומן.
אם עונה 3 תישאר באותה רמה – מדובר כבר בסדרה קלאסית מודרנית.